אסד מרחיב את משמר הרפובליקה ומעגן את אחיזתו בו באמצעות מינויים מבני העדה העלאווית. בעוד מטרתו של המשמר לשמר את שלטון אסד, הוא יכול להיות גם מופנה נגד צה״ל ברמת הגולן. מאמר מיוחד של אל״מ (מיל׳) פסח מלובני  http://www.sana.sy/en/?p=158929 לאחרונה נמסר ממידע נגיש על התפתחויות ושינויים במשמר הרפובליקה בצבא הסורי, האחראי על הגנת המשטר והנשיא במעגל הפנימי שבעיר דמשק עצמה, ובאזורים אחרים בסוריה, בעלי חשיבות לבטחון המשטר. עוד לפני מלחמת האזרחים ביסס המשטר את הגנתו על הבירה דמשק על שני כוחות נאמנים – דיוויזיה משוריינת 4, כיום בפיקודו של אחי הנשיא, מאהר אל-אסד, האחראית על הגנת העיר במעגל החיצוני של הבירה, ודיוויזיית משמר הרפובליקה, האחראית על הגנתה במעגל הפנימי, ומשמשת כקו הגנה אחרון של המשטר בעיר.  צבא למדינה וצבא לנשיא כוח משמר הרפובליקה הוקם על ידי הנשיא הקודם, חאפז אל-אסד, בשנות ה-70 של המאה ה-20, ככוח הגנה על המשטר, בנוסף לכוח "פלוגות ההגנה" שגם הוא נועד למטרה זו, והיה בפיקודו של אחי הנשיא, רפעת אל-אסד. הכוח היה אחראי להגן בעיקר על ארמון הנשיא ועל ג'בל קאסיון שמצפון לדמשק, שנחשב ליעד בעל חשיבות אסטרטגית למשטר. בעוד שכוח "פלוגות ההגנה" הלך והתעצם במהלך השנים, נשאר כוח משמר הרפובליקה בגודלו המצומצם עד לארועי פברואר-מרץ 1984, עת ניסה רפעת להדיח את אחיו חאפז מכס השלטון.  כוח משמר הרפובליקה עבר מספר שינויים, כשאחד החשובים היה הפיכתו לדיוויזיה מעורבת של יחידות שריון וחי"ר/קומנדו בעקבות ארוע רפעת מתחילת שנת 1984, והוא הפך לגוף היחידי האחראי על אבטחת הנשיא. במקביל צומצם כוחן של "פלוגות ההגנה", והן הפכו לדיוויזיה מן המניין בצבא - דיוויזיה משוריינת מס' 4 בצבא.  בשנים הבאות נערכו במשמר הרפובליקה שינויים נוספים, והוקמו במסגרתו יחידות חדשות. ערב פרוץ מלחמת האזרחים במרץ 2011 כלל הכוח שתי חטיבות חי"ר (104 ו-105), חטיבה ממוכנת (106), שני אגדי קומנדו המוגדרים "הנחתה אווירית" (101 ו-102), מספר גדודים עצמאיים, גדוד טקסים, ויחידות סיוע ושרותים. מפקדת הכוח נמצאת במחנה בג'בל קאסיון, ועוצבות הכוח היו ערוכות מעבריה השונים של הבירה דמשק.   אגד 101 אחראי על האבטחה החיצונית של ארמונות הנשיאות בדמשק, וגם על הארמונות שברחבי המדינה - בלאד'קיה ובקרדאחה (עיר ההולדת של משפחת אסד) שבחוף הסורי, בחלב שבצפון המדינה, ובמקומות נוספים. אגד 102 אחראי על חוליות האבטחה הפועלות בתוך הארמונות, בעיקר לאבטחת האישים במשטר, ועל יעדים חשובים נוספים.  התעצמות הכוח והקמת מסגרות חדשות עם פרוץ מלחמת האזרחים במרץ 2011, והצלחת כוחות האופוזיציה בלחימתם נגד כוחות הצבא הסורי באזורים שונים, ועם התקרבות האיום לאתרי המשטר בדמשק, בלאד'קיה, בחלב ואזורים אחרים, מיהר המשטר להקים, לארגן ולחמש, עשרות גדודים חדשים במסגרת כוחות משמר הרפובליקה. אלו הוגדרו כגדודי סער וגדודי סיוע, הכוללים גם גדודי נשים.  מהלך זה נעשה בסיוע האיראנים. מרבית הגדודים היו במעמד של גדודים עצמאיים תחת פיקוד מפקד המשמר, שפעלו בתחילה להגן על מרחב דמשק. בהמשך, הקים המשטר עוצבות חדשות במסגרת משמר הרפובליקה, אליהן הכפיף חלק מהגדודים האלה, וזאת לאחר הגעת הרוסים לסוריה ומעורבותם בלחימה ב-2015. בעקבות כך, החל המשטר לנחול נצחונות על המורדים, בסיוע רוסיה ואיראן. על פי המידע, הוקמה ב-2017 דיוויזיה חדשה, הנקראת דיוויזיה 30 של משמר הרפובליקה ("מגן חלב"). הדיוויזיה הוקמה בחלב שבצפון, והיא כוללת את כל היחידות שנלחמו בחלב ובסביבתה במהלך המלחמה. מטרת הקמתה היתה לאפשר למשטר ולבעלי בריתו האיראנים לשלוט באופן מלא על הבירה הכלכלית של סוריה, בדומה לשליטתם על הבירה המנהלית שלה – דמשק.  דיוויזיה זו כוללת כיום את העוצבות הבאות: שתי חטיבות חי"ר מוסע (123 ו-124), כאשר חטיבה 123 היא חטיבה חדשה שהוקמה במהלך המלחמה. חטיבה 124 היתה חטיבת מילואים שהוסבה לחטיבה סדירה. חטיבת חי"ר נוספת (135), חטיבה ממוכנת (106), שהועברה ממרחב דמשק.  חטיבת טנקים (93) שהועברה אליה מדיוויזיה 17 של הצבא, שני אגדי קומנדו (הנחתה אווירית – 147, שהועבר ממפקדת הכוחות המיוחדים, ואגד 102 של משמר הרפובליקה, ששוקם ואורגן מחדש בתוספת חמישה גדודים), ואגד ארטילרי חדש, שהוקם במסגרת הדיוויזיה החדשה.  המשטר הקים גם יחידות חדשות במרחב דמשק, במסגרת משמר הרפובליקה, במקום היחידות שהועברו אל מחוץ לאזור הבירה. אלה כוללים שני אגדי סער (108 ו-109) הערוכים במקומות השולטים על הצירים מהדרום, מאזור שדה התעופה דמשק בינלאומי, ומכיוון ציר דמשק-בירות ממערב. אגד ארטילרי (107), המצוייד בתותחים ניידים 122 מ"מ (גווזדיקה Gvozdika) ו-152 מ"מ (אקאציה Akatsiya), בנוסף לתותחי 122 מ"מ נגררים (30-D). בנוסף לכל אלה הקים המשטר יחידות חדשות באזורים אחרים בסוריה, כדי לחזק את שליטתו בהם. אלה כוללים חטיבת חי"ר מוסע (103), שהוקמה ב-2015 והוצבה באזור לאד'קיה, להגנת אזור החוף. חלק מגדודיה החדשים מאויישים על ידי בני אזור החוף (קרי עלאווים).  אלו פרוסים כיום גם באזור חומס, ובאזורים שממזרחה לה, בסוח'נה, תדמור, מיאדין ואבו כמאל. שני אגדי קומנדו (הנחתה אווירית 151 ו-152), הראשון הוקם באגן הצפוני של חמאת, במקום הכוחות שהועברו לפעול מול מחוז אדליב, והשני, באזור לאד'קיה, וגם הוא הועבר לאגן הצפוני של חמאת.  הוקמו גם ארבעה גדודי סער של נשים באזור אל-מזה, בפיקוד קצינים ממשמר הרפובליקה וחמישה גדודי הגנה עממית, שאוישו על ידי אנשי מיליציות (שביחה) ומתנדבים, המקבלים את משכורתם ממשמר הרפובליקה. התעצמות משמעותית זו כוללת כיום, על פי המידע, 19 עוצבות שונות, המונות יחד 123 גדודים מסוגים שונים – חי"ר, טנקים, ממוכנים, הנחתה אווירית, הגנה אווירית, נ"ט, תותחנים וטילים/רקטות וגדודים מקצועיים. היקף כזה של כוחות הוא שווה ערך לסד"כ של שני גייסות של הצבא הסדיר. תוך שהוא מדגיש, שמטרת המשטר היא להפוך כוחות אלה לכוחות הגדולים ביותר בסוריה בשנים הקרובות. המידע מציין כי הפיקוד כולו במשמר הרפובליקה הוא על טהרת עדה אחת בלבד, כשהוא מתכוון לעדה העלאווית, כפי שהיה עד כה.  דוגמאות מהעבר: "משמר הרפובליקה" של צדאם חוסיין בעיראק יצויין כי גם בתקופת הנשיא חאפז אל-אסד הוקם בסוריה צבא בתוך צבא, שנועד להגן על המשטר ועל העומד בראשו. היה זה, כאמור, כוח "פלוגות ההגנה" בפיקודו של אחי הנשיא. על רקע התגברות פעילות "האחים המוסלמים" נגד המשטר במדינה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, פעל רפעת נמרצות לתגבר את הכוח עליו פיקד.  באותה עת גדל היקף המגוייסים לכוח זה מ-16,000 איש לכדי 40,000 איש, מתוך כל הצבא שמנה אז כ-360,000 איש. זאת מאחר וההתנדבות ליחידה היתה פתוחה, וכל מי שרצה להגיע אליה בדרך כלל התקבל. על רקע זה גדלה היחידה מעל ומעבר לעוצבות אחרות בצבא, והוקמו בה גם כן מסגרות חדשות: 4 חטיבות חי"ר, שכונו "חטיבות המשמר", או "החטיבות המקיפות", שהיו אחראיות לשלוט ולפקח על כל הצירים המובילים לדמשק, חטיבת חי"ר הררי, שלושה אגדי הנחתה אווירית ויחידות טנקים נוספות. גם בשכנתה של סוריה ממזרח, עיראק, התרחש תהליך דומה, בעיקר על רקע המלחמה הממושכת עם איראן. כשצדאם חוסיין הפך נשיא עיראק ב-1979, מנה הכוח שהגן על בגדאד ועל ארמונו שתי חטיבות בלבד. החטיבה הממוכנת של משמר הרפובליקה, שכללה גם גדודי טנקים, גדודים ממוכנים וגדוד של כוחות מיוחדים, וחטיבה משוריינת 10, שנחשבה חטיבת החוד של הצבא, והראשונה להצטייד בטנקים מתקדמים מדגם 72-T.  אחת התופעות המעניינות בצבא עיראק בתקופת צדאם, היה תהליך התפתחותם והתעצמותם של כוחות משמר הרפובליקה, שהפכו, בייחוד במהלך המלחמה נגד איראן, לאחד מסמלי הכוח של המשטר, כלפי אויבים מבית ומחוץ. הכוח הוקם בעקבות הפיכת 1963 כמשמר לאומי של מפלגת הבעת', שנועד להגן על מתקני השלטון המרכזיים בבגדאד. שתי החטיבות שנמנו על כוח זה, סייעו (ביולי 1968) לאנשי הבעת' לתפוס את השלטון, ולהדיח את הנשיא עבד אל-רחמן עארף. מאז הפכו אלה לחטיבות הנאמנות ביותר למשטר, שדאג לטפחן ולציידן באמל"ח חדיש, והפך אותן לעוצבות עילית. צדאם קרא ללוחמיהן אנשי "המשימות הקשות". המפקדים והלוחמים היו בדרך כלל אנשי בעת', שבאו מתכרית ומהשבטים הנאמנים ביותר למשטר.  במרוצת השנים גדל הכוח והתעצם והפך לדיוויזיה (1984), ובהמשך לגיס (1986), ולאחר מלחמת המפרץ ("אם המערכות") ב-1991, לצבא עצמאי (1995), במקביל לצבא "הרגיל". הכוח היה כפוף ישירות לצדאם, המפקד הכללי של הכוחות המזוינים, באמצעות המפקח על משמר הרפובליקה, שהיה בדרך כלל מנאמניו ומבני משפחתו (בן דודו חוסיין כאמל וגם בנו, קוציי). משמר הרפובליקה הגיע לשיא כוחו במלחמת "אם המערכות", וכלל 12 דיוויזיות, כאשר רק שמונה הוותיקות השתתפו בלחימה נגד כוחות הקואליציה בכוויית ובדרום עיראק. לשיא יכולתו וביצועיו בשדה הקרב הגיע משמר הרפובליקה ב-1988, היא שנת הניצחון במלחמה נגד איראן. במהלך שלושה וחצי חודשים (מאמצע אפריל עד סוף יולי), מחצו כוחותיו את כוחות הצבא ומשמרות המהפכה האיראנים, יחד עם כוחות הצבא האחרים, והביאו בכך לסיום המלחמה בניצחון עיראקי, לאחר שמונה שנים של מלחמה ממושכת וקשה.  הצלחות אלו עודדו את ראשי המשטר והצבא להמשיך ולהגדיל את היקף עוצבותיו לאחר סיום המלחמה נגד איראן. זאת בניגוד לצבא, שסדר הכוחות שלו צומצם. צדאם אף הטיל על המשמר את משימת ההשתלטות על כווית ב-2 באוגוסט 1990, מבלי שראשי הצבא הרגיל ושר ההגנה ידעו על כך. בשתי המלחמות ב-1991 וב-2003, היה זה הכוח היחידי שנלחם ברצינות נגד כוחות הקואליציה, ששמו אותו להם כמטרה עיקרית לפגיעה בו. נאמנות הכוח הוכחה גם בלחימתו ב"אינתיפאדה", שפרצה נגד המשטר לאחר המלחמה ב-1991, במחוזות הכורדים בצפון והשיעים בדרום, כאשר אנשיו, שהיו ברובם מבני האזורים הסונים, פעלו ללא עכבות נגד המורדים השיעים והכורדים. אלו הכריעו אותם תוך פרק זמן קצר יחסית, ובכך סיכלו לראשונה, איום פנימי משמעותי למשטרו של צדאם חוסין. תהליך זה הגיע לשיאו בתחילת 1995, כאשר משמר הרפובליקה הפך ל"צבא" בפני עצמו, שכלל שני גייסות חדשים שהוקמו לטובת העניין, שנערכו בעיקר להגן על בגדאד ותכרית. ב-2003 היה משמר הרפובליקה תקוותו האחרונה של המשטר במלחמה נגד הקואליציה. עוצבותיו המשוריינות ניהלו קרבות מכריעים נגדם, אך לא הצליחו למנוע את התקדמות כוחות הקואליציה לעבר בגדאד, וקריסתן סימלה גם את סופו של משטר צדאם.   משמר הרפובליקה המיוחד  יצויין כי על רקע שילוב עוצבות משמר הרפובליקה בלחימה נגד איראן, הקימו העיראקים גוף נוסף, שייעודו היה הגנת המשטר והבירה בגדאד, לו קראו משמר הרפובליקה המיוחד, וגם הוא גדל והתעצם במהלך המלחמה נגד איראן וגם לאחריה, על רקע התגברות נסיונות ההפיכה נגד המשטר. כוחות משמר הרפובליקה המיוחד הגיעו לשיאם בתקופת ה"אינתיפאדה" ב-1991, ומנו כ-30 אלף איש, רובם ככולם מהעיר תכרית והכפרים בסביבתה, מהשבטים והמשפחות הנאמנות ביותר לנשיא ולמשטר. המשמר המיוחד היה אחראי על המעגל הפנימי במערך ההגנה על בגדאד, בעוד כוחות משמר הרפובליקה היו אחראים להגן על המעגל החיצוני. לכן, היה זה הכוח הצבאי היחיד במדינה, שהיה רשאי להיכנס לתוך בגדאד ולפעול בה. חטיבותיו היו ערוכות במחנות בעיר, כך שיוכלו להגן על כל הצירים המובילים אליה ועל היעדים החיונים למשטר בבירה, וגם במרחב תכרית, ובשדה-התעופה הבינלאומי שליד בגדאד.  כוחות אלה היו חלק ממעגלי הבטחון שהמשטר העיראקי הקיף עצמו בהם, ובכלל זה המשמר האישי של הנשיא, שתפקידו היה להגן על צדאם ומשפחתו; מנגנון הביטחון המיוחד, שהיה אחראי להגן על בכירי המשטר והמפלגה וגם לעקוב אחריהם ולפקח על ארגוני המודיעין והביטחון האחרים במדינה, מפקדות הצבא הבכירות, משמר הרפובליקה ומשמר הרפובליקה המיוחד.  כן היה הביטחון המיוחד אחראי לאבטח את ארמונות הנשיאות, המועצה הלאומית (הפרלמנט), תחנת השידור בבגדאד וביטחון קשר, והמסמכים המסווגים, וכן את המוסדות החשובים של התעשייה הצבאית. במיוחד אלה הקשורים לפיתוח וייצור נשק בלתי קונבנציונלי (נב"ק). לכל אלה יש להוסיף גם את גורמי המודיעין והביטחון לסוגיהם ואת כוחות הביטחון החדשים שהוקמו לאחר האינתיפאדה ב-1991.  משקל נגד משטר הבעת' בסוריה, כמו זה שהיה בעיראק בתקופת צדאם חוסיין, ממשיך לחשוש מאפשרות של חידוש הלחימה נגדו על ידי גורמי אופוזיציה, לאחר הטראומה שעבר במלחמת האזרחים שפרצה נגדו במרץ 2011 ונמשכה בעוצמה רבה כ-8 שנים. נראה כי המשטר הסורי, בדומה למשטר העיראקי, בונה במתכוון כוח צבאי נוסף במדינה, מקביל ל"צבא הרגיל", כדי שישמש לו משקל נגד, למקרה של ניסיון הפיכה צבאית אפשרי נגדו מצד מי ממפקדיו. בנוסף לכך ממשיך המשטר במדיניות המינויים מבני העדה העלאווית הנאמנים, לתפקידים הבכירים בצבא ובכוחות הביטחון. אמנם תהליך זה מכוון בעיקר כלפי פנים, אך כמו שקרה בעיראק, כאשר נעשה שימוש במשמר הרפובליקה האיכותי לממש מהלך מדיני חיצוני של המשטר, ולהשתלט על כווית, כך יכול משטר אסד להאמין ביכולתו של כוח עולה זה לבצע מהלך מול ישראל ברמת הגולן. מהלך שאביו לא הצליח לבצע ב-1973, באמצעות הצבא הסורי הרגיל שהיה באותה עת.